יעל פריימן יוספי

1993-2019

לזכרון יעל פריימן

19 זכרונות

  1. כתבתי לך ככ הרבה והכל נעלם עם הפלאפון שקרס, ואני חושבת שאולי זה מזל, שאולי משהו בזה מסמל לי להמשיך.. לא להתעכב על געגועים שצפים. אבל אני מוצאת את עצמי בשעת לילה מאוחרת מתגעגעת אלייך ובוכה את הנשמה שלי.. בוכה מהקישקע, בוכה מהכאב בלב. אני מתגעגעת אלייך. מתגעגעת שתתרגשי איתי מדברים, שנצחק עד כאב בטן, שתעריכי לבוש יפה שלי, שתרימי לי בבוקר קשה, שנקשקש על כל מה שלא חשוב, וגם על ענייני הלב. מתגעגעת להתפרק לך בטלפון ביום לא מוצלח ושתנחמי אותי, ותעודדי אותי. מתגעגעת לתחושת הקלה הזו של אחרי השיתוף איתך. מתגעגעת לאהוב להתלבש, מתגעגעת לאהוב הנאות קטנות, לצלם לך. מתגעגעת לפעמים גם לדברים שאין לי מילים כדי להסביר כמו תחושות, רגעים מסויימים, וענייני חברות, שבלי מילים מרגישים. אני מתגעגעת לדבר עם מישהו אותנטי חסר שיפוטיות, מתגעגעת לצבעוניות שבך, לזה שעניינת אותי, אתגרת אותי, הבנת אותי. מתגעגעת לתחושה של חברות קרובה, אפילו שיש לי כאלה, איכשהו מתגעגעת. מתגעגעת לחכמה השקטה שלך, לפעמים בשקט שלך שמרת חכמה של שנים, ידעת בגיל 20 מה שאנשים מבינים בחיים שלמים. אני לא תופסת את זה שכבר חצי שנה אני מתגעגעת, ואולי לא חצי שנה כי הרבה זמן לא האמנתי שאני מתגעגעת, האמנתי שתחזרי. הכחשתי, ברחתי. ופתאום אני מתגעגעת לקול שלך, לכתיבה שלך, אלייך. מתגעגעת לדבר על תלתלים, בגדים, רגשות, הגשמה עצמית, עיצוב, אמנות, חלומות. מתגעגעת לדבר בפשטות על הכל. מתגעגעת לכל מה שאת עבורי,עבור העולם. אני מתגעגעת לחלום איתך בגדול, אני לא רוצה להפסיק לחלום, נולדתי חולמת
    אבל לפעמים בלילות כמו זה חלומות נראים לי רחוקים. אני מתגעגעת לחכמה שלך שחסרה, לשנאה שלך לימי רביעי, להמלצות יופי שוות, לשיחות ארוכות. אני מתגעגעת לחלק גדול שהיה לי בלב שהפך לגעגוע עם הזמן, אבל לא רק לגעגוע את ממשיכה לחיות איתי את החיים. אני עצובה שעברה חצי שנה מאז שהלכת, לא מאמינה לפעמים שהלכת. אשכרה הלכת לי. ואני חושבת כל הזמן בשגרה שלי מה היית אומרת, עושה, חושבת, יוצרת.. ואני מתגעגעת בכל מילה ומחשבה.

  2. This world was never meant for one
    As beautiful as you

  3. מאז שהלכת אני קצת בוחרת לי בפינצטה מי יקיף אותי.
    הבנתי שהזמן שאת ואני העברנו יחד שעות על גבי שעות של שיחות ואהבה וצחוקים היה יקר ערך.
    יקר ערך כזה ששומדבר לא משתווה אליו,ששומדבר לא יחזיר לי אותו,וגם לא אותך.
    אני מרגישה כאילו פרוייקט חיים הלך ונחרב לי מול העיניים, התכנונים לעתיד, השיחות נפש, השיתוף הכנה, החברות האמיצה שלנו, האמון.
    חיים שלמים שלך שברגע שביר וכואב מדיי נגדעו.
    ואני תוהה איך בוקר אחד בגיל 28 אני מאבדת את החברה הכי טובה שלי, את זו שידעה הכל, שדחפה אותי לפינות של אי נוחות לפעמים כדי לגדול, שהייתה כנה ולוחמת הטוב והצדק נעלמת לי מהמסע המשותף שלנו. זה כמעט מגוחך ובלתי נתפס לקום לבוקר כזה אחרי חודשים של הכחשה ולהבין שאין לי חברה הכי טובה.
    שאת לא נמצאת באף אחד שמקיף אותי, היית כ"כ אחרת יעלי, מיוחדת ואמיצה בעולם הזה. היית רואה לאנשים עמוק ללב, כנראה כי היה לך לב גדול מדיי. גדול מדיי שכבר לא יכלת להכיל.
    אני לא מסוגלת לשמוע קטעי קול שלך או ווידאו ממך כי זה חד ושורף וזה מנכיח לי את החוסר כמו סטירה ללב. אני כאילו ממשיכה ואז נתקלת בשירים שרקדנו לצלילים שלהם, במנגינות מדיטציה ששלחת לי מתאילנד, בנושאי שיחה כאלה מצחיקים וזה תופס אותי לא מוכנה. באמצע הסופר, מתוך שינה, בספר שקוראת, במילים שנזכרת בטון שאמרת… בחולצה שלך שאצלי בארון שתמיד שלבשתי צילמתי לך,בסוודר שנתת לי שדחפתי במדף למעלה עוד בחורף כי לא הייתי מסוגלת.. ועדיין הוא מציץ כל פעם שאני פותחת תארון ויש ימים כאלה שאני שולפת בגד מהמדף הכי תחתון וסוגרת מהר. רק לא לחשוב. אוי יעלי כמה רגעים של שבירה וגעגועים בלתי פוסקים, כמה שיחות מתנהלות בנינו אבל את שקטה מתמיד, כמה שאי אפשר להתרגל לחוסר שלך.
    דר שלי גדלה וראית אותה ככ קטנה, איך מחצת אותה אלייך קרוב ללב וקראת לה פלא. הפלא הזה כבר הולך,צוחק,מקשקש..ואני לפעמים חושבת שיום אחד אראה לה אותך ואותה בתמונה ואספר לה עלייך. על האור שלך, על הקרניים שהשארת לנו פה.. על הערך הככ יקר של חברות אמת.
    ואני לא מסוגלת לכתוב לך עוד על מה שקרה מאז שעזבת פה, כי קרה ככ הרבה או שבעצם קרה הרבה פחות ממה שדמיינתי. הקצב שלך והאנרגיה חסרים לעולם. אני שונאת לכתוב לך ולמרות זאת עושה את זה הרבה, מרגישה שאני לא באמת מצליחה, ומצד שני מאד רוצה. וגם כואב לי, כי כל כתיבה כזו מחדדת לי את המקום שלך.. והוא כבר לא איתי, איתנו.. היה לנו יחד אי שלנו של שפיות, ושיגועים, של הכל מהכל.
    היה לנו אי של אהבה ושל חברות שאין שני לה. היה לנו אחת את השנייה וזה היה ככ הרבה עבורנו.

    אני מתגעגעת אלייך בטירוף אהובה שלי

  4. ידעת שיש דבר כזה
    תלתלים עם כוח?
    כשתראה אותם בהתחלה
    הם יראו רגילים
    אבל כשתתעמק תבין,
    יש להם כוח
    לתלתלים

    לכל אחד מהם חיים משלו
    אחד קופץ לימין
    השני מנתר לשמאל
    ואחד אחר שם במצח , הוא בכלל עצוב היום.
    הם מיוחדים
    התלתלים
    הם יכולים לגרום לך
    להתגלגל סתם כך מצחוק
    או אפילו לרגש אותך
    כשהמתולתלת שלהם בוכה

    ואין עוד תלתלים כאלה בעולם
    הם מייצגים ויש להם אחריות
    בחוץ המתולתלות האחרות נותנות תחרות
    אבל הם, לא מבינים
    התלתלים
    שהם יחידים ומיוחדים
    יפים מכל פרח
    נעימים מכל שיר
    שאין עוד כמוהם
    בשום מקום שתחפש
    כשהם עוברים ברחוב
    אין סיכוי שתפספס

    עד שהעצבות תפסה מקום
    החושך ממש השתלט על האור
    והם פתאום הרגישו רגילים
    התלתלים
    הרגישו שהם יותר לא מרשימים
    יותר לא מיוחדים
    הם לא הצליחו לראות יופי עוד
    את המקום המוביל בראש הפרגוד
    מקום ראשון בקירזול
    בסלסול ותלתול
    הם לא הצליחו לראות
    שמגיע הפיתול
    ונפלו
    וצנחו
    ועייפו
    עד שנעלמו לחלוטין

    והם חסרים
    התלתלים
    העולם פחות שמח
    וקצת יותר בוכה
    והלב מתגעגע
    ורוצה
    לחבק לרק עוד רגע
    תלתל או סתם קצה
    להגיד שהוא אוהב
    שהוא כואב
    ושעצוב
    שעולם בלי תלתלים
    זה עולם
    חשוך
    הפוך
    העולם חסר
    בלי לדעת
    שמקודם הוא היה יפה יותר

    אז רק רציתי שתדע,
    היה פה פעם עולם
    שהיו בו תלתלים
    לא רגילים
    לא כמו מה שאתה מכיר
    היה להם כוח
    לתלתלים.

    💔

  5. אהובה שלי , עכשיו יוצא לי לחשוב עלייך ככ הרבה , אני חושבת איך היית מתמודדת עם הטירוף שנהיה כאן , הרי זה ככ לא את להיות תקועה בין 4 קירות בדיוק כשהשמש יצאה .
    איך אהבת את כל היופי ואת הים של יפו .
    יפה שלי עם החכמת חיים הכי נבונה
    את חסרה ככ
    אוהבת

  6. אהובה, המחשבות עלייך לא פוסקות.. חושבת מה איתך בתקופה ההזויה הזאת שעוברת על כולנו, בטח את דואגת ושומרת מרחוק..
    מזל שנשארו עוד מגנטים וזכורונות על הדלת שאפשר רגע לעצור ולחייך אלייך.. נזכרת בילדות, בימים שהיינו עולות יחד אחרי בית הספר אלייך הביתה, יושבת לשחק מול המחשב עם כוס גלידה ענקית וקרח, שומעות את קושקה מהמרפסת, ההצגות שהיינו עושות, המחבואים בחדר מעילים בכניסה לבית שלכם, המחנה שלנו ביער בבית הספר, כל הדברים האלה היו שלך.. איך כולנו היינו אחרייך, עם כל שטות אפשרית, שרות רוקדות בלי סוף.. איך בהפסקות ובשיעורי ספורט באולפנא היינו הולכות ומקליטות מערכונים באמפי 3, נזכרת בקול שלך, איך היינו נקרעות מצחוק ומקליטות בלי סוף..
    היינו יושבות יחד בשיעור ומכינות מחברת שירים, אני הייתי רושמת את השירים ואת היית לוקחת אלייך את המחברת ומציירת ציורים.. נזכרת במקהלה שלכם, בהופעות שהיינו באים לראות אותך, בכ"כ הרבה דברים שלך.. איתך..
    למרות שלא היינו בקשר בשנה האחרונה, רק פה ושם בוואטסאפ ובפייסבוק אני מרגישה כ"כ קרובה אלייך יעלי.. כ"כ מתגעגעת!! מחכה לתגובה שלך 💖 לפעמים את גם מגיעה בלילות, הכי יפה ושלווה.
    אוהבת מאוד, לעד, שלך נופשפיץ.

  7. הלכת
    והשארת בור פעור
    עם המון שאלות ללא תשובות
    וכאב ללא מרפא
    והורים שכולים
    ובעל אלמן
    ואחים וחברים שבורים
    ואנחנו…
    אנחנו שראית בנו משפחה
    עזבת אותנו עוד לפני…
    ולא היתה לנו ברירה..
    אלא לתת לך ללכת

  8. אני אורזת מזוודה
    והלב כואב

    גם לפני שנתיים ארזתי מזוודה
    חצי ממנה בשבילך…
    געגועים…
    מחכה כבר להפגש
    אנחנו ואתם
    שמש וים

    גם לפני שנה ארזתי מזוודה
    במקביל הכנתי לכם את חדר השינה
    ליצור קונכייה לילדה עצובה
    שתרגישי בבית
    בביתך שבלב
    שתרגישי
    בטוחה ומוגנת
    בבית שבתוכך

    אני שוב אורזת מזוודה
    לכל המקומות שבילינו יחד
    אבל את לא שם
    את גם לא פה
    והלב…
    הלב כואב…

  9. נינט מדברת על מתנה מיוחדת שקיבלה מיעל

  10. בושקוס שלי
    הלב לא מצליח להכיל את החודש הזה ,החור רק הולך וגדל
    לא מפסיקה לחלום עלייך בלילות ואת תמיד שמחה בחלומות כמו שתמיד היית
    ככ אצילה, יפיפייה ומלאת שמחה
    עם מי אתייעץ עכשיו על שטויות שרק את תביני?
    מתגעגעת לילדות, לאכול איתך פסטה וגבינה
    להכין צ'ופרים מטופשים לכיתה
    הייתי קוראת לך יו יו ואת היית קוראת לי בר
    היינו עומדות כל בנות השבט בכניסה למקלט ומחכות לחוגים והיית מרימה הפקות ,מביימת סרטים של דיסני (פה מולאן? נוכחת)
    ככ אהבת את תל אביב את החופים ,הבניינים ,הכרת לי את דיזינגוף, את פרנקו , רוני קנטור לילה מיסט הכל מלא בסטייל שלך
    איך אהבתי לשוטט איתך
    כל שבוע היית שולחת לי רשימה מאסוס ומסמנת לי מה אני חייבת להזמין
    היית מרימת המסיבות שלנו, כל חתונה כולם היו מחכים לך שתקפיצי את החברה כמו שרק את יודעת
    ועכשיו כשאת לא כאן הכל ככ חסר וצף.
    מקווה שמצאת השקט שלך
    אוהבת אותך כ"כ ומתגעגעת המון 🖤

  11. את כל כך מוכשרת במיליון היבטים
    את מודל לחיקוי ומודל לאיך לחיות את החיים.
    את כרוח סערה נכנסת בדלת, מביאה איתך תובנות חדשות, יפות ומכאיבות.
    את אור באמצע יום אפור,
    תמיד יודעת להפוך לטוב את השחור.
    משנה סדרי עולם וסוחפת אחרייך את כולם, את בעצם החיים עצמם.

  12. יעלי,
    אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו. לפני שנה? שנתיים? בשנים האחרונות התרחקנו, וכשאני מסתכלת בדף הפייסבוק שלך, במה שכתבת את ובמה שכתבו לך אחרים, לפעמים נדמה שהיינו זרות.
    ועדיין- אין אף תקופה בחיי בה את לא קיימת, לא חלק ממעגל חברים שגם אם לא מדברים איתם – הם נחשבים קרובים. כי לא משנה מה את תמיד תהיי חברת ילדות. מגיל אפס.
    כשאני חושבת עלייך מה שעולה לי לראש זה הצהרון אחרי בית הספר, זה קטנטנות והמורדים, מסיבות פיג׳מות בהן אמא שלך מכינה לנו אלדושקי, המטרנה שהיית צריכה לשתות (וניסיתי פעם אחת וכמעט הקאתי), ירקות בלי קליפות (כי היה אסור), סרטונים מצחיקים בהסעה לעופרה, תפקידים ראשיים בכל סרט או הצגה, נינט (שוב ושוב), צ׳יבורשקה, אביגתא, בוז׳מוי, סקווישי ובכללי מילים מוזרות (או מומצאות).
    כשאני חושבת עלייך אני זוכרת ארוחת שבת אצלך שנפלת במדרגות, ויוני (אח) עבד עלייך שיש לך חור ברגל והוא רואה דרכו את הריצפה. ההיסטריה שזה גרם לך…
    אני זוכרת משחקים שהמצאנו (ואף רשמנו שלא נשכח), הדרמות לאורך כל היסודי, הופעות פלייבק במצפור, וכמובן הפסטיגלים שעשינו לאחיינים שלך (פסטיגל 100 האחד והיחיד).
    אז צ׳יבורשקה שלי, כשאני חושבת עלייך אני פשוט לא מצליחה להיות עצובה, אני חייבת לחייך ולצחוק – כי אלו הזכרונות שלי ממך. מצחיקים ומגוחכים ומאושרים. ואולי כבר המון זמן לא היינו בקשר, ואולי כבר לא הכרנו אחת את השנייה כפי שאנו היום, אבל חברות כמו שהייתה לנו נחקקת בדי.אן.איי, ואת שינית אותי, ומשהו ממך תמיד ילך איתי – העליצות, השטותניקיות, הרוח היצירתית וחדות הלשון.
    יעלי, אני מצטערת על השנים שלא היינו בקשר. גדלנו יחד אך לא התבגרנו יחד. אני בעיקר מצטערת על שלא הייתי שם בשבילך בתקופות הקשות. אבל אם זאת, יש בי חלק ששמח על הזכות לזכור אותך כפי שהיית- יפה, צוחקת, מתחרפנת, מוכשרת. מושא להערצה.
    לסיום, שיר שאני מאמינה שהוא בין היצירות הראשונות שלך, שיר מתוך פסטיגל 100 שכתבנו אי שם ביסודי – ולי נותר רק להצטער שאין סרטון של הריקוד התואם..
    שיר הקפה:
    כשמתכוונים ליפה
    לא מתכוונים לקפה
    כי הוא שורף בלשון
    ולא נותן לי לישון.
    בקיץ- פטל קר
    ובחורף – שוקו עם סוכר.

    אז בואו ונשיר
    ליום נפלא, בהיר
    ליום מלא אביב.

    יש פרחים בצד הדרך,
    יש חיוך.
    יש שמחה, צחוק
    ואהבה.
    יש מי שיבוא, יבוא
    יגיד לך כך-
    אני אוהב אותך
    אני אוהב אותך!

    אוהבת אותך צ׳יבורשקי. לנצח.
    ⁦♥️ ⁩אביגתא

  13. יעלי אהובה שלי.
    יעלי שלי. עבר חודש. חודש שאני מדברת אלייך אבל את לא עונה לי. חודש שהלב מתפוצץ, מתפקע, בוכה. לא מבין. כבר חודש. חודש שאני קמה לתוך סיוט שהלוואי ויתבדה.

    יעלי שלי, את אף פעם לא היית בשבילי רק גיסה. היית הרבה יותר מזה. ראיתי בך אחות גדולה, חברת לב. הערצתי אותך יעלי, אין חברה שלא שמעה עלייך. כמה אהבתי ושמחתי בקשר שלנו. כמה הייתי גאה שקראת לי אחות קטנה. כמה געגוע אלייך!

    יעלי שלי אני כל כך מתגעגעת אלייך
    אני מתגעגעת לשיחות בנות שלנו
    מתגעגעת להקשבה שלך ולעצות המדויקות והחכמות שרק את יודעת לתת
    מתגעגעת לשמוע אותך קוראת לי חנונית ושאתחיל להשתחרר ולהינות מהחיים
    מתגעגעת לשחק בתלתליך הייחודיים רק לך
    מתגעגעת לחפירות על החבר המבוקש
    מתגעגעת לראות אותך מתרפקת על הספה עם הפיגמה שקנית לשתינו
    מתגעגעת לשמוע אותך קוראת 'בייב' ליוני
    מתגעגעת לשמוע אותך יורדת על הסנדלים והגרביים של אבא
    מתגתגעת לשמוע אותך צוחקת על 'המקסימום' של אמא
    מתגעגעת להכין לך קוקיז שוקולד צ'יפס לבן
    מתגעגעת לשניצל תירס שלך שכל כך אהבת
    מתגעגעת לקבל ממך תמונות הורסות, עיצובים, הקלטות ועידכונים
    מתגעגעת לקבל ולשלוח ברכות ומגילות בשבוע ימולדת של שתינו
    מתגעגעת להתגעגע אלייך כשאת בתאילנד
    מתגעגעת לנוכחות שלך בבית. בכללי.

    יעלי שלי, יש כל כך הרבה שאני צריכה לשתף אותך, צריכה את העזרה שלך, לשמוע את דעתך הנחרצת. יש לנו עוד כל כך הרבה תוכניות וחלומות ביחד. את כתבת לי בהודעה האחרונה, אחרי הפרידה, שהלוואי ועוד נהיה החברות הכי טובות. אבל את הלכת לי.
    יעלי שלי אמנם לא ראיתי אותך בסוף ולא הספקתי להיפרד, אבל חוויתי אותך בכל מיני תקופות ואני בוחרת לזכור אותך הכי שמחה ומוארת שיש. אני מבטיחה לנסות לעשות טוב בעולם, להפיץ את האהבה שפיזרת בשפע. אני רוצה לצעוק לכולם כמה היית מיוחדת. כמה חן וחכמה היו בך. מלאת ייחודיות וסטייל. אהובה בקטע פסיכי.
    יעלי שלי, הלוואי והיית רואה בכמה אנשים נגעת. כמה אנשים הרגישו איתך חיבור ענק ועמוק. כמה ראו בך חברת לב. כמה הרגישו קרוב אלייך, כמה למדו ממך, את השפעת על כל כך הרבה אנשים, פיזרת כמויות מטורפות של אהבה, כמה לבבות שבורים השארת, כמה כואבים את לכתך!

    יעלי שלי, כל נים ונים בגוף שלי מתגעגע אלייך. אני אוהבת אותך שזה כל כך כואב.
    מה לא הייתי נותנת כדי לקבל ממך חיבוק עוטף ולשמוע את צחוקך המתגלגל.

    את איתי לנצח. ⁦♥️⁩ללה

  14. קוקי שלי..
    מה עושים עם התחושה שרק את תביני אותי? שרק את יודעת?.. כי רק את יפה שלי… רק את מכירה את הנפש שלי, את הלב שלי לאורכם ולרחבם.
    רק איתך לא היו שום מסכות שום חוסר כנות.
    רק את באמת יכולה לדעת מה קורה איתי מהרגע שקיבלתי את אותה הודעה מהמשפחה הכואבת שלך.
    הכל עצר.
    ואיכשהו, הדקות עדיין עוברות..
    עוד אדם ששומע, עוד חבר קרוב או רחוק שהלב שלו התנפץ כשהבין שהאור שלך כבה ורק צריך רגע תשובה, איך? מה?.. אין לי מילים לאף אחד כבר, רק שולחת לב שבור לכולם כי רוצה לתת אהבה בשמך, להחזיק את העולם שלא יתפרק , ולב שלם הוא פשוט שקר.

    יש לי מחשבה טורדנית שלא משחררת מה היית רוצה שיהיה, איך יראה ואיך נרגיש. ואני לא יודעת מה לעשות.. מה ישמח אותך .. הכל כל כך שונה כבר תקופה. הלכת ונעלמת לי. ראיתי אותך מול העיניים דועכת. ואני מרגישה שאת יעל האחרונה אף אחד לא באמת יכל להכיר, גם לא את. נכנסו לתוכך שדים הרסניים , השחיטו את הנפש שלך. ואני עמדתי שם, בלי שום יכולת לעזור.
    ניסיתי יעלי שלי. עשיתי כל מה שיכולתי ומעבר.. נתתי לך את כולי על מגש, הכל אבל הכל כדי להציל אותך.
    כולם מכירים במצב שלך מכששיתפת על הדיכאון, אבל אני דואגת לך כבר שנתיים. אני פה, איתך, לצידך, במיליון אחוז כבר שנתיים. שרק לא תחשבי לעשות משהו כזה. שרק לא תתרסקי.
    ונכשלתי יפה שלי .. לא הצלחתי להציל אותך מעצמך. לא היה לי עוד קול לזעוק שתסתכלי עליי רק לרגע בעיניים של יעל שלי , שתתפסי את היד שמושטת אלייך הכי חזק שיש ותתני לי למשוך אותך חזרה אליי. אלינו. לעולם הזה.
    אני מצטערת אהובה שלי. אני מבקשת ממך סליחה ניצחית מהיום ועד עולם, שלא יכלתי. שלא היו לי את הכלים להתמודד ולהועיל. לא ידעתי עוד מה לעשות.. ובכל זאת, אני מצטערת בכל ליבי ונשמתי.
    היית החברה הכי טובה שהייתה לי. חברה זאת לא מילה טובה, היית אחותי.
    קשר יותר חזק מדם, יותר חזק מהעולם עצמו. החיבור שהיה בנינו, הצחוק והבכי. הכנות והתמיכה. לא הרגשתי את הדברים האלה עם אף אדם ואני יודעת שגם את.
    עברנו הכל ביחד.. כבר 13 שנים שפעימות הלב שלנו מסונכרנות. 13 שנים , עליות וירידות, אבל החברות שלנו תמיד הייתה חזקה מהכל.
    קוקי, לא סתם בחרתי אותך לידי כל השנים האלו. היית הבחורה הכי מצחיקה, מטורללת, כיפית, מוארת, טובה ומדהימה שהכרתי. אין אנשים כמוך. היית חברה מרגשת.
    מלאה באהבה ונתינה.
    תמיד דאגת לומר לי כמה את אוהבת אותי, כמה את מעריצה אותי.. תמיד ידעת איך לשמח אותי או לגרום לי לבכות ולשחרר קצת מהשליטה.
    החיבור שנוצר בנינו בארבע השנים האחרונות , החבורה ככלל ואת ואני כפרט, הוא משהו שאי אפשר להסביר במילים. כל הזמן דיברנו על זה. אי אפשר להבין את המשפחה שלנו . אנחנו מחוברים לנצח, לא משנה מה יקרה וכמה זמן יעבור.
    זכינו בך קסם שלי. זכינו בך שתמלאי את הלב שלנו בצחוק ואור. זכינו בחיוך שלך, בחיבוקים, בריקודים, בשטויות שהיו יוצאות לך מהפה נון סטופ.
    הכל רץ בראש . כל זיכרון אפשרי. אי אפשר לשאת את זה, אי אפשר להכיל את הכאב..
    כמה הייתי רוצה עכשיו שתשימי עליי ראש ואשחק לך בשיער עם הציפורניים כמו שאהבת.. להריח את הריח שלך.. לחבק אותך הכי חזק ולא לשחרר לעולם..
    אני מקווה בכל ליבי ששקט לך עכשיו.. שמצאת מנוחה אמיתית מכל הטלטלות.
    אהובה שלי אני מתגעגעת אלייך כבר חודשים, אבל עכשיו אתגעגע לנצח. אני אוהבת אותך יותר משאוכל לתאר במילים. עם לב מדמם שמרגיש שלא יחלים אף פעם.
    **אין להם מושג, לאף אחד אין מושג..**💔

  15. שבועיים בלעדייך.

    יעלי שלי,
    לב עצום שאת שחדר ישירות לליבי במאית השניה. מאז, נשאר שם עמוק עמוק ולעולם לא יילך.
    הכרנו כל כך רחוק, שם בתאילנד בתקופה אחרת. אני הייתי אחרת, את אחרת. ביחד היה לנו קסם. לאט לאט הבנו כמה דומות אנחנו, והשוני בינינו סקרן לא פחות.
    נפש ייחודית שנכנסה לי ללב באמצע החיים.
    אני זוכרת אותנו צוללות עם שנורקלים,צוחקות,ממשיכות.
    אנחנו מטיילות על החול ואת מספרת לי כמה מוזר זה להרגיש דברים בפעם הראשונה. הופעלתי מזה.. מהסיפור שלך ושל יוני, מכם. ממך. מאותם כמה ימים, נשארת האור, השמש אצלי. שיחות ארוכות כאילו אנחנו מכירות מאז ומתמיד. אני הייתי תקועה על כיסא במשרד ואת מגלה עולם, אי שם. וכל פעם שלחצתי פליי ושמעתי אותך מדברת, הלב שלי זז. לא הבנתי למה, ירדו לי דמעות.
    ריגשת אותי בכנות שלך, בדיוק שלך, בחדות, באותנטיות, באסתטיקה, ביופי, החיות, ההתרגשות וההתלהבות מהפרטים הקטנים, החברות האמיתית, החוש הומור, הפתיחות.
    את היית שונה מכל מה שהכרתי, והרגשתי שתמיד תיהיי שם. למרות שעמוס, שכל אחת עוברת את הרכבת הרים שלה.. חשבתי לעצמי שיש זמן ועוד מעט אנחנו נחווה יותר, ניהיה יותר. טעיתי. חשבתי שמחר שוב נדבר ועבר לו עוד יום. ההודעה האחרונה שלך אליי, שלחת לי לב. והלב הזה איתי לנצח. הלב שלך. ימשיך לפעום לעולם. אהובה אחת, מיוחדת במינך.
    עצוב לי, כואב לי ובא לי לחבק אותך חזק חזק ולבקש שתמשיכי להאיר. חוסר אונים. חור. רואה אותך מולי וחושבת עלייך ללא הפסקה. רוצה להגיד לך את זה, או משהו. ולא יכולה.
    מקפיצת הלבבות
    אוהבת אותך🖤

  16. יעלוש. אהובה כל כך.
    יפייפיה. אמיצה. מלאת עומק. קלילה.

    איזה טלטלה אנחנו עוברים. כולנו.
    אם היית פה, בטח היית יודעת לתת מילים, להרגיע, לאפשר, לתת יד, להכניס הומור ולבכות יחד.

    גיסתי האהובה.
    כל החודש הזה אני רק משחזרת, וקוראת התכתבויות, שומעת שוב ושוב הקלטות, יושבת ערב ערב על הספה. בקושי מצליחה להניע וללכת לעבודה.
    מתייסרת וחושבת עליך. אהובה.
    איך היית כל כך משמעותית אצלנו בבית, כל כך נוכחת.
    מתכרבלת עם יוני על הספה, צוחקת עלינו בכל הזדמנות! על אמא, על עופר, על כולנו…
    צחקת עלי כל כך הרבה שאני לא עדכנית…
    ובאמת את לימדת אותי הרבה על העולם הזה….

    זוכרת איך סיפרתי לך ראשונה על ההריון של פלא, עוד לפני כולם. הרגשתי כל כך רע, ואת כל כך הכלת והתרגשת איתי. כאילו זה ילד ראשון.
    כל כך עודדת אותי. כל כך פירגנת לי על האמהות שלי.
    ידעת להיות חברה קרובה של כל כך הרבה מסביבך.
    זוכרת את הקורס תכשיטים שעשינו יחד? את היית מוכשרת, כמה רמות מעל כולנו…!

    לא היה לי וואטסאפ כשהייתם בתאילנד, והחלטנו להתכתב במכתבים ארוכים במייל. אני יושבת וקוראת אותך.
    צוואות קטנות שהשארת.

    עשינו בוקר זוגי אצלי בסטודיו, וכל כך התרגשת מכל פרח שרידדת על החימר.
    ואני כל כך התרגשתי שאת כבר מרגישה יותר טוב.

    הערצתי אותך יעלוש, אני זוכרת שאמרתי לך כמה את יפייפה , ולא היית בטוב כדי להבחין בכך…. בשבילי תמיד היית מוארת.

    בשבת ריפרפתי בעיתון, וטוב-רואי שאל אותי, אמא, כתוב בעיתון שיעל נפטרה נכון? וכשאמרתי לו שלא…
    הוא התפלא! ואמר לי: "אני לא מבין איך זה לא כתוב בעיתון"!
    גם אני לא מאמינה. לא מאמינה שאת לא פה. שזה סוף הסיפור.

    יעלוש, השיר הזה ליווה אותי כל החצי שנה האחרונה.
    הייתי שומעת אותו ומתפללת…
    שלא תעזבי ידיים.

    אבל לפעמים,
    אדם אהוב בוחר ללכת,
    וכל שנותר זה לאהוב….
    זה את אמרת.

    אנחנו כל כך מתגעגעים אליך.
    ואוהבים אותך. מאד.

    יעלוש,
    הלוואי שאת נחה לך.
    אוהבת אותך.

  17. אהובה שלי יקרה.

    הבאת כל-כך הרבה אור לעולם הזה
    אני מודה לך על 10 שנים מופלאות ומדהימות שהיינו, צמחנו, וגדלנו יחד.
    חווינו בלי סוף חוויות, היינו זוג אוהב, היינו החברים הכי טובים.
    לכל מקום שהגעת, כולם היו נדלקים עלייך ישר, מהמורה ליוגה בתאילנד, עד לחברת השכרת אופנועים שם.
    פגשתי המון אנשים, נותני שירות, בשבועיים האחרונים וכולם ישר שאלו אותי איפה יעל, או איך שקראו לך בתאילנד, ya ya.
    הסברתי להם בעצב רב שנפרדנו, כולם היו בשוק, וישר הבינו איזה אבידה זאת בשבילי…
    הפצת אהבה בכל מקום.

    אתמול, ישבתי עם חבר וסיפרתי לו בעיניים נוצצות מהערצה עלייך, בידיעה די ברורה, שזה לא הסוף שלנו, וגם העברתי לך את המסר הזה בתחילת השבוע, שאנחנו נחזור, זה רק עניין שכל אחד ממנו לצריך לעבור תהליך לבד קודם.
    אמרת שאת לא יכולה לחכות…
    באותו הזמן שישבתי עם החבר ודפדפנו בתמונות היפות שלך, את כנראה החלטת שזהו, העולם הזה גדול עליך, וכבר לא היית פה.

    אבל טעית, העולם הזה קטן עלייך.
    האנושות הפסידה היום.

    תהי איתי לנצח.

    (מתוך ההספד)

  18. שמש תאומה שלי, באחת ההתכתבויות שלנו כתבתי לך 'ששמש מאירה גם כשהעננים מכסים קצת', דיברנו על העתיד ועל תקוות וחלומות, סיפרת לי שתכתבי רשימות ותכנונים להמשך. ושמחתי כל כך שגם כשהיית עצובה המשכת להיות לוחמת ועקבית, שאפתנית ופרפקציוניסטית. ידעתי תמיד שאת האדם היחיד שיהיה גלוי וכנה ונוקב איתי ללא הנחות. אם זה בעיצוב, בכתיבה, במחשבות וקבלת החלטות, בענייני הלב. בלהתייעץ ולהתקשקש עד אמצע הלילה שעון ישראל כשאת בתאילנד, ולפתוח כל בוקר יחד גם כשאנחנו כל כך רחוקות כי ככה עושות שמשות. שמש שלי, קמתי הבוקר עם עננים בלב. ושום שמש לא מצליחה לחדור מבעד אליהם ולהאיר. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני מרשה לעצמי לכאוב איתך ולתת לעננים רגע את מקומם.

    הלב שלי כל כך כואב, ידעת שלב יכול לכאוב? יעלי, חברת לב שלי, שומרת הסודות שלי, הפרטנרית היחידה לשופינג מוצלח, החברה שזרעה בי אומץ להיות עצמי, שאיתה תמיד זרחתי יותר, מלכת האהבה, הפירגון, מלכת הלבבות, שידעה להעריך עיצוב טוב, מילים יפות, ספרות טובה, אוכל טעים, הפרטנרית המושלמת לחיים. לצחוקים עד דמעות, לסושי עד שכואבת הבטן, לריקודים משוגעים, למוזיקה איכותית, להליכות של שעות יחד בתל אביב, לשיחות ברומו של עולם על אופנה, לשעות בפינטרסט כשעצבנו את הבתים, לחיבוקים ונישוקים וירטואליים עד תאילנד, ומי ידע שחיבוק יכול להגיע כל כך רחוק..
    חיית אותי ואני חייתי אותך, והסכמנו תמיד שאנחנו מאירות כל כך טוב יחד. השלמת לי משפטים, השלמתי לך חצאי מחשבות, עשית לי סדר בימים עמוסים, ככה כמו שידעת ברשימות. עזרת לי לבחור איזה נעליים לנעול בבוקר כשאני מאחרת את הרכבת, בכינו יחד כשהיה לך יום קשה והיית בתאילנד רחוקה. והיו כל כך הרבה רגעי כנות ועומק ומשמעות, וענייני הלב. אני כותבת לך יעלי ואני יודעת שרק את מבינה את חיבור הלבבות שלנו, כתבת לי:
    שיש לנו חיבור בלב של חוט זהב, והשכלת לדייק במילים שלך.

    אני יודעת כמה אהבת אותי ואני יודעת שאת יודעת כמה שאני אוהבת אותך. היינו בלתי מנוצחות, בלי נפרדות עד שהחיים החליטו לנו אחרת ואני כל כך עצובה. חשבתי ואמרתי לך תמיד שאת טובה מדי, כמה חמלה הייתה לך לחתול ברחוב, לבני אדם שקשה להם, איך הבטת בעיניים של אנשים במבט אוהב ונגעת בהם, נתת לכולם תחושה שהם טובים ושווים, ראית אנשים בעין טובה ללא שמץ של שיפוטיות, היינו יושבות יחד בבתי קפה והיית מתחילה עם תינוקות קורצת להם ומחייכת, מאירה עם הקרניים שלך כל כך הרבה לבבות בעולם. היית אדיבה למלצרית ולנהג האוטובוס, ומלאת כבוד לכל אדם. הערכתי את הגוון המיוחד שלך, ידעת לקבל כל אדם, הרבת להקשיב לדעות שונות, להכיר אנשים שונים, לגלות עוד ועוד על העולם. וכל מי שפגש בך נדבק בך, בקסם שלך, ביופי, באור. במילים המצחיקות שלך, בחיוך השובה, בתלתלים הנצחיים ,הרעמה שלך הייתה כל כך את. היה בך הכל מהכל וזה היה כל כך הרמוני ונעים. הייתה לך מנגינה פנימית ייחודית לך שהייתה מורכבת מכל כך הרבה סגנונות, מקצבים וצלילים. עולמות שלמים מנוגדים ומשלמים שכולם יצרו יעל אחת שלמה. האהבה שלך לטבע, לשקט לעלה נושר, לצבעוניות של פרפרים, ציוץ ציפורים והאהבה לתל אביב, לבניינים, לבטון אפור, להמולה.

    ידעת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים וחיית ככה. בשימת לב לפרטים הקטנים, בהודיה על היש, על האוויר שנשמת בבוקר. כמה בקרים פתחת לי בהודעה כזו שגרמה לי לראות את הבוקר באור אחר, וכמה התאים לך להיות אדם של בוקר כפי שהיית. מיד כשפתחת עיניים כבר הפלייליסיט בבית התנגן, החיוך היה מרוח לך על הפנים ולא היה זכר לכך שהרגע התעוררת. אהובה שלי, אני לא מוכנה להיפרד, לא כל כך מהר יש לנו עוד כל כך הרבה תוכניות יחד. אני מרגישה עוד את החיבוק שלך, ואת הריח של הבושם שלנו, ושומעת כל הזמן את הקול שלך. אני לא זוכרת איך הבוקר נראה בלי האור שלך, ולא יודעת מה זה החיים כשאת לא כאן. העולם עוד צריך את האור שלך, הכישרון, החכמה, ההומור, האהבה. אני רוצה להודות לך חברת לב שלי על הזכות לגדול לצידך, ללמוד ממך, לאהוב אותך. רוצה להודות לך על כל השיעורים שלימדת אותי, הקטנים והגדולים. על מילים שאמרת, על חכמת חיים של זקן מופלג, ועל שובבות של ילדה קטנה, על אופי כובש ואישיות נדירה בעולמנו.

    אני ברת מזל שחיית איתי את החיים. ברת מזל שלימדת אותי לא לקחת הכל כל כך ברצינות. ונזכרת שלילה אחד הלכנו על דיזינגוף ופשוט התחלת לרקוד ולעשות קולות מצחיקים, ובהתחלה הובכתי ואחרי רגע הצטרפתי וככה שתינו הלכנו וצחקנו. אני מבטיחה לך לקום מחר ליום חדש ולהמשיך לזרוח, לזרוח חזק יותר את האור שלך שמש שלי ואת האור שלי. לשלוח קרניים של אור לעולם, להמשיך להכניס עיצובים טובים לעולם ולעשות הכל טוב ויפה יותר, כי אסתטיקה הייתה ב DNA שלך.

    את בלב שלי לעולמי עולמים, ואני יודעת שבכל פעם שאני אסתכל לשמש את תקרצי לי בשובבות שלך ותהיי איתי. נוחי על משכבך בשלום חברת לב שלי, אני מתפללת שאת במקום שכולו טוב, שאת מוצאת את השקט החירות והשלווה שחיפשת ושאת מאירה לכולם שם עם הקרניים שלך. אוהבת אותך כל כך כל כך,

    השמש שלך.

יש לך סיפור או זכרון מצחיק/מעניין מיעל? נשמח לקרוא!

שתפ.י אותנו בזכרון שלך


שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שילחו בוואצאפ
שיתוף ב email
שילחו במייל

עמוד זכרון ליעל, לכל שאלה או בקשה אפשר לפנות במייל ל memorial@yaelfreiman.com